ישיבת נתיבות ישראל
חפש
חפש
הצטרף אלינו
קבל את השיעורים החדשים לתיבת המייל

* שדה חובה

פרשת בהר - דבר המסור ללב האדם - יראה וחכמה

הרב מאיר ציצוביץ שליטא

רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא אוֹמֵר, כֹּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. (אבות ג' משנה ט)

הפרשנים נתקשו במשנה זו, כיצד דברים אלו מתיישבים עם דברי הלל "אין בור ירא חטא" משמע שצריך להיות חכם ולאחר מכן ירא חטא, ואילו לדברי משנתנו מי שאינו ירא חטא לא יכול להיות חכם.

עוד קשה מדיוקא דרישא אדיוקא דסיפא, שמהרישא משמע שדווקא אם  היראה קודמת – אז חוכמתו מתקיימת הא אם הן שוות לא מתקיימת, ואילו מסיפא משמע להפך, דדוקא שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הא שוות מתקיימת.

 

כותב רבנו יונה בשערי תשובה ( שער ב' אות יט):

ועוד נאמר (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. פירוש מי יכיר הצדיקים והרשעים בעוה"ז. כי יש רשעים אשר מעשיהם במחשך ולא יכירו בהם בנ"א [ויש צדיקים] שייראו שמים בסתר. כענין שנאמר (מיכה ו) והצנע לכת

צריך להבין מי זה הרשע – שלא רואים שהוא רשע, או מי זה הצדיק שלא יודעים שאינו צדיק?

 

מצינו ברש"י  הדגשה מיוחדת לנקודה אחת  שלוש פעמים בפרשתנו ופעמיים בפרשת קדושים:

א. פרק כה פסוק יז : "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך כי אני ה אלוקיכם"

כותב רש"י:  "כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלקיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלקיך."

ב. פרק כה פסוק לו: "אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך"

כותב רש"י:  "לפי שדעתו של אדם נמשכת אחר הרבית וקשה לפרוש המנו ומורה לעצמו התר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו, הצרך לומר ויראת מאלקיך. או התולה מעותיו בנכרי, כדי להלוותם לישראל ברבית, הרי זה דבר המסור ללבו של אדם ומחשבתו, לכך הצרך לומר ויראת מאלקיך."

ג. פרק כה פסוק מג: "לא תרדה בו בפרך ויראת מאלקיך"

כותב רש"י: "מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו החם לי את הכוס הזה, והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבא. שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך, הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר ויראת".

ד. פרק יט פסוק יד: "לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשל ויראת מאלקיך אני ה'"

כותב רש"י: "לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלקיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלקיך"

ה. פרק יט פסוק לב: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'"

כותב רש"י: "יעצים עיניו כמי שלא ראהו, לכך נאמר ויראת מאלקיך, שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך"

הרי מבואר, דיש אדם שכלפי חוץ נראה צדיק, ויש לו את כל התרוצים להוכיח שהוא בסדר, אבל בליבו פנימה אין יראת ה' ולכן הוא רשע.

ומי יודע  האם באמת היו עיניו עצומות או לא? האם באמת הכסף של נוכרי או שהוא באמת רוצה את הכוס חם? לכן רק הקב"ה יכול לידע שהוא אינו צדיק אלא רשע.

 

נראה לפרש שלזה נתכוון ר' חנינא בן דוסא. לא מדובר באדם שבא לקנות יראה או חכמה והשאלה מה לקנות קודם. מדובר באדם שיש לו חכמה השאלה האם להשתמש בחכמה שלו או לא, האם למצוא את הפתח להראות בסדר – ולהלוות בריבית, לא לקום בפני זקן, או להיות אמיתי – ולירא את ה' ולא להלוות בריבית או לקום וכו' – השאלה האם הוא פועל מהלב או מהראש.  – ועליו אמר התנא " כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו" כלומר הוא עובד מהלב – ולא מחפש את הנקודה שאפשר לעשות בלי שידעו שהוא לא בסדר, אזי חכמתו מתקיימת – זו חכמה אמיתית, אבל מי שחכמתו קודמת ליראת חטאו  - "חכמים המה להרע", אז אין חכמתו מתקיימת.

וממילא שתי השאלות לא קשות, שאין מדובר בתחילת הקניין אלא לאדם שיש בו את שתי האפשרויות והשאלה כיצד הוא פועל ואין מה להקשות מדברי הלל. וכן אין כאן מיצוע – אי אפשר להשתמש גם בחכמה וגם ביראה בבת אחת.

 

שנזכה לעבוד את ה' באמת בכל ליבנו.