ישיבת נתיבות ישראל
חפש
חפש
הצטרף אלינו
קבל את השיעורים החדשים לתיבת המייל

* שדה חובה

המצוות - מחנכות ומתקנות

לפרשת שלח לך (מתוך עלון לפלס נתיב מס' 15)

מו"ר רה"י הרב דוד חי הכהן שליט"א

פרשתנו כוללת שתי חטיבות. הראשונה: חטא המרגלים, גזירת העיכוב במדבר ומניעת הכניסה לארץ ישראל. החטיבה שניה כוללת מצוות אחדות שלכאורה אינן קשורות בחטא המרגלים, בהם מצוות נסכים, חלה, ציצית ועונשו של המקושש. במבט פנימי יותר ניתן לעמוד על המאחד ביניהם וכיצד אותם מצוות משמשות אמצעים חינוכיים לתקן את חטא מאיסת הארץ.

על פי דברי חז"ל תוקף החטא היה ביום תשעה באב ועל כן נקבע כעונש לדורות. מכיוון שעניינו של העונש האלוקי הוא תיקון ולא נקמה, על כן יש ללמוד שעדיין הרשמים של אותו חטא קיימים וזקוקים הם לכפרה גם בימנו. מתאמים לכך דברי רבנו יהודה הלוי בסוף הכוזרי כי הגאולה העתידה תלויה בריבויה ואיכותה של חיבת הארץ ואלו דבריו שם: 'וירושלים אכן תיבנה כאשר ייכספו לה הלבבות תכלית הכוסף עד שיחוננו את עפרה כנאמר בתהילים (קב) "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" ובסמוך לו "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד"'.

יש לעמוד על שורש הדבר. מדוע הייתה זאת, שאין איש שם לה לב מעלת ארצנו ומדוע חולשה זו פוגעת כל כך ביכולתנו להיגאל ולמלא את יעודנו הנפתח בדברי ד' לאברהם אבינו בתחילת דרכו "ואעשך לגוי גדול ונברכו בך כל משפחות האדמה"?

 ניתן לומר, כי האווירה העולמית המעלימה את ההשגחה האלוקית ואת רצון הבורא מהוויתם במרכז החיים ובמקומם היא שותלת בלבבות כי עיקר ההצלחה תלויה ב'הגשמה האישית' ובהתרחבות החיים הפרטיים בין בכבוד ובעושר, משפחה ועוד. דרכה של תורה מלמדת שקדושת ישראל הינה קדושת ציבור הנעלה לאין ערוך על קדושת היחידים. אפילו משה רבנו, גדול העולם ומבחר המין האנושי, נאמר עליו בגמרא (בברכות פרק ה') כי בשעת חטאם של ישראל נאמר לו מפי ד': 'ישראל חטאו, אתה למה לי'. על כן קבעו חז"ל כי יעקב אבינו הוא בחיר האבות, אע"פ שמעלת אבותיו הייתה עצומה במסירותם ובחסידותם, הטעם לכך, כי ביעקב התחילה קדושת הציבור (בביתו היה המניין היהודי הראשון בעולם)  וכיוון שרק ע"י ציבור ישנה השפעת שכינה ו' אין דבר שבקדשה פחות מעשרה', ברור שעיקר הצלחתם של ישראל כעם ד', אשר הוא גאלם ביד חזקה ובזרוע נטויה והולך לפניהם יומם ולילה פעמים בענן וערפל ופעמים באש אוכלת לעיני כל העם, היא דווקא בהיותם יחד שבטי ישראל, מסודרים בארץ אחת ומלך אחד לכולם ומקדש ד' בתוכם.

עוד גילו לנו חז"ל, כי אין ישראל נחשבים כגוי אחד אלא בהיותם דווקא בארץ ישראל. סגולת הארץ הזאת וסגולת האומה מקרינים זו על זו. בארץ אנו ראויים לסנהדרין גדולה, מוכשרים להצמיח מתוכנו נביאים ובעלי רוח הקודש, רק פה אנו ראויים להשגחה ניסית על טבעית בכל מעשינו (כדברי הרמב"ן בסוף פרשת ויגש ובסוף פרשת בא ואחרי מות ועקב) גם הארץ מתעלה בזכותנו, קדושתה בהיות ישראל עליה היא המחייבת את רוב רובם של המצוות התלויות בארץ שמשגלו עשרת השבטים בטלה קדושת הארץ.

אם כן הכניסה לארץ הינה בעלת ערך כלל-עולמי שעל ידה יהיו ישראל לאור עולם וערך על-עולמי שבזכותה ישרה ד' את שכינתו מגבהי מרומים ועד תחתיות ארץ והארץ תאיר מכבודו. חיסרון זה שאיננו מובן אלא על ידי אמונה שלמה בקדושת התורה, האומה והארץ, הנעלים לאין ערוך מכל המעשים הטובים של היחידים, הוא שהביא להריסות הגדולות של החטאים שמאסו בארץ, גלות בבל  והגלות האחרונה הארוכה והקשה.

בהדרכת הבורא, המחנכת אותנו ע"י המעשים, כדברי בעל החינוך שאמר ש'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות' קיבלנו את המצוות המיוחדות בפרשה. ראשית, מצוות נסכים, הקובעת כי בקרבנות התמיד יש לנסך יין ובשעת הנסכים תשמע שירת הלויים (כאמור בפרשת בהעלותך). למדנו כי עיקר שמחת החיים בהצלחה הגדולה תלויים דווקא בעבודת הציבור כציבור עובד ד' בא"י. הצלחה כללית זו שולחת ענפים גם לחיי היחיד שזוכה להוסיף קדושה בכל מעשיי ידיו ובזאת ניתנה מצוות החלה, המלמדת שכבר בתחילת עשיית הבצק ללחם לאדם, באה מצוות חלה המעידה על הקדושה והברכה שבאים גם בחיי היחיד המחובר אל הציבור בארץ. כדברי רז"ל על פתיחת המצווה "בבואכם ...תרימו חלה"- 'בביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם'. לא רק הלחם הנכנס לקרבנו מוסיף ברכה, חיים ובריאות לגופינו הפרטיים, גם הופעתנו החיצונית מקבלת את נויה והדרה בבגד הציצית וחוט התכלת שעליו. כך אמר ר' מאיר כי ההתבוננות בתכלת מזכירה את הים והים את מרחבי הרקיע, מרחבים אלו רומזים לרוכב שמים, היושב בכסא כבוד ומשפיע את ההוויה בעצם חייה ובעלייתה בחיי נצח. תכלת זו מופקת מדג העולה פעם בשבעים שנה בחוף הארץ ונותן נוי של קודש אל הכהנים בעבודתם ולישראל העטופים בטלית, מעליהם זורח אור ד' העוטף אותם בסתר עליון למחסה ומגן מכל צר ואויב.

זהו כוחה של הארץ, המצוות מזכות אותנו לאחוז בשוליה עד מסירות נפש ורוח, המכשירים ומחישים את גאולתנו.